כותב לך פוסט מהסמרטפון בשעת ליל מאוחרת. אז אני מקווה שהיישור לא יתפקשש פה לצד שמאל בטעות...
היום רואיינתי על ידי גיסי, רפאל ליבור שיחיה.
זו תחילתו של פודקסט שהוא מרים. אז שמחתי להיות המרואיין הראשון.
הוא עוד צריך לערוך את זה וכולי אבל זה יעלה בעתיד הקרוב.
דיברנו קצת עליי והרבה על פסיכותרפיה. היה מדהים.
בעיקר כי לא ציפיתי.
לפני חודשיים בערך הוא הציע שאולי נעשה משהו כזה. אמרתי סבבה כי בתור עצמאי למדתי למתוח את אזור הנוחות ולהשתדל לומר "כן" כמעט לכל דבר.
אבל האמת שלא האמנתי שיצא מזה משהו. וזה גם הרתיע אותי. מילא בלוג ומאמרים בעיתון והרצאות.
אבל לעשות סרטון באורך שעה זה כבר משהו אחר לגמרי. כי זה להציג את עצמי באופן הרבה יותר חשוף ואותנטי. אין מקום ליותר מדיי עריכה וסטריליות כמו בפוסט בבלוג בו אתה מציג רק את מה שבא לך.
בסרטון אני מציג את עצמי לעולם ואומר - הנה אני כמו שאני. קבלו אותי. ואולי בטעות חיטטתי באף בלי לשים לב?
קיצר, זה לקחת את מתיחת אזור הנוחות לרמה חדשה. אבל פתאום אני חושב, שבעצם הרבה צעירים כיום רגילים להעלות סטורי על עצמם וכאלה. אם כי זה בדרך כלל מאוד קצר, לא?
לא משנה. מבחינתי זו חתיכת קפיצה באמון ובבטחון בעצמי ובמותג שנקרא "דניאל פונד". מה לעשות. צריך לחשוב על עצמי גם כמותג. אלה החיים.
אז מה רבה היתה שמחתי כשגיליתי עד כמה אני נהנה מזה. החיבור ביני לרפאל בראיון היה מצוין ובכלל הוא אחלה של בחור. ופשוט היה לי כיף לדבר ולהסביר ולדבר.
מי היה מאמין. הרי אני הייתי הילד הכי ביישן בכיתה בערך. אבל עברתי הרבה מאז. וניסים קורים.
וברור לי שזהו נדבך נוסף בדרך בבניית הקליניקה, מטופלים נוספים והרצאות נוספות. עד עכשיו, לא היה שלב שבו שמתי את עצמי בפרונט ולא יצא מזה משהו טוב.
לא רק בחיי המקצועיים אלא גם בחוסן הפנימי. מה שממילא מקרין על מערכות היחסים.
ומה איתך גבר?
איזה צעד - קטנטן - אתה יכול לעשות לקראת חשיפה גדולה יותר לעולם?
שהשם שלך והתמונה שלך יהיו אלה שיתנוססו על הפרויקט הבא, הברושור, הפלייר, או מה שזה לא יהיה.
קח סיכון וקפוץ שלב נוסף. אני מבטיח לך שלא תתחרט.
אוהב,
דניאל