אני שומע את זה כל הזמן...
"יש לנו קשיים בתקשורת, אנחנו לא מצליחים לתקשר אחד עם השני".
האם באמת בני זוג לא יודעים איך לדבר אחד עם השני?
בדרך כלל כשהם יוצאים לדייטים לפני החתונה, וגם בתחילת הדרך - נראה שאין שום קצר בתקשורת.
האם הם קיבלו "כלים" איך לתקשר אחד עם השני?
והאם יכול להיות שבדרך הם פתאום "שכחו" איך מדברים אחד עם השני?
אני בספק.
כשטיפלתי בזוגות בתחילת הדרך, גם אני ניסיתי את זה.
הייתי מנסה להקנות להם כלים לתקשורת טובה יותר.
נניח שקובי היה אומר לשרית שקשה לו שהיא כל הזמן מצפה שהוא יבוא מוקדם יותר ויותר מהעבודה.
"היא לא מבינה מה זה לעבוד במקום הזה. עם הבוס שיושב על הווריד. ומה, איך אני אמור לפרנס אם אף פעם היא לא מסכימה לשעות נוספות? ואחרי זה היא עוד מתפלאת שלא מקדמים אותי בעבודה" .
הייתי מבקש משרית לשקף את מה שקובי אמר.
דהיינו, לחזור על הדברים שלו בלי לגרוע ובלי להוסיף. לאו דווקא מילה במילה. אבל כן לתמצת את הנושאים המרכזיים.
היתה משתררת מבוכה קלה. כי הרי "קובי כבר יודע את זה",אז מה הקטע?
אז הייתי מבקש בכל זאת ומסביר שבאמת בהתחלה זה מביך אבל עם הזמן זה יהפוך לטבע שני.
"תתחילי במילים - אני שומעת ש... ובסוף תשאלי את קובי אם שמעת נכון".
נו טוב. שרית מואילה בטובה למלא את הבקשה שלי. אחרי הכל אני המטפל אז אני יודע מה אני עושה, לא?
ואז לפעמים שרית היתה חוזרת על דבריו של קובי בטון לעגני דק ומוסיפה גלגולי עיניים.
אני קולט את זה ורוצה לדייק את שרית. שתוריד את הלעג וגלגולי העיניים.
אבל אני מעדיף שזה יבוא מקובי. כדי שילמדו מחדש לתקשר ביניהם.
אז הייתי שואל את קובי אם שרית שמעה נכון. והתשובה - כן, אבל היא מזלזלת בי.
אז אני שואל - אוקיי, מה היית משנה? קובי מדייק אותה, היא עושה טייק 2 לשיקוף, עד שיוצא מדויק וקובי מרוצה.
ואז מדברים על מה שקרה. איך זה בשבילך קובי כששרית שומעת אותך בצורה מדויקת ובלי הזלזול?
והרבה פעמים זה יצר תחושה טובה. תחושה ש"אני מובן". שעכשיו היא באמת קלטה אותי.
וגם שרית יכולה היתה לדווח שהיא נכנסה קצת לנעליו של קובי. קלטה טוב יותר את נקודת המבט שלו.
אין ספק שיש רציונל פה. הרציונל הוא לעזור להם לנהל שיחה עם הקשבה נקייה, בלי לסלף את דברי השני. ניסיון להביא ליותר אמפתיה ביניהם כתוצאה מכך.
ויש כלים נפלאים אחרים כמו ולידציה, או אשרור בעברית צחה. נקדיש לזה פוסט אחר בע"ה.
אלה כלים מצוינים שכמטפל אני משתמש בהם כל הזמן עם מטופליי.
אבל למדתי בדרך הקשה שבין בני זוג זה פשוט לא מספיק.
יכולנו לעשות עבודה נפלאה ואז בשבוע הבא הם נכנסים שוב עם אותן תלונות, מריבות, ותחושה קשה ש-" הוא פשוט לא מבין אותי".
הלו! הספקתם לשכוח את כל מה שתרגלנו בשבוע שעבר??
עם הזמן גבר בי התסכול.
משהו פה לא עובד. פה בחדר אני מצליח ליצור לפעמים מצב מספיק סטרילי, נטול צעקות ורגשות שטנה, כדי להקנות כלים לתקשורת.
אבל זה לא מתורגם החוצה, לעבודה בבית.
עם הזמן גיליתי למה זה לא עובד.
יש כאן מרכיב קריטי שלא מטפלים בו.
על כך אני אדבר בפוסט הבא...
בוקר טוב,
דניאל