Search
  • דניאל פונד

פיטרסון: מה הכי מפחיד אותך בעצמך? 

בשנתיים האחרונות עולה קרנם של דוברים רהוטים של הצד השמרני-ימני של המפה החברתית ופוליטית בארצות דוברות האנגלית.

המדיה החדשה, פודקסטים והיכולת לתקשר עם קהל של עוקבים באופן בלתי אמצעי, ובמיוחד ללא תיווך של התקשורת הממוסדת שבדרך כלל נוטה שמאלה, מאפשרת להם לפרוח.

וכך אני מוצא את עצמי מקשיב בשנתיים האחרונות לפודקסטים באורך שנע בין שעה לכמה שעות. מדובר, בין היתר, בראיונות, הרצאות ודיבייטים.

האישים שתפסו אותי ביותר הם ג'ורדן פיטרסון ובן שפירו. ולפניהם גם סם הַארִיס.

ג'ורדן פיטרסון

סם שונה מהם מאוד בכך שהוא לא דובר שמרן או ימני. ואין בו טיפת דתיות. אבל בדומה להם, הוא בהחלט יוצא חוצץ נגד הפוסטמודרנה והרעיון של מוסר יחסי.


סם הוא אתיאיסט מוצהר, מהידועים בעולם, (יהודי, אגב), והוא מחפש לבסס את תורת המוסר האתאיסטית שלו דווקא על אדנים אובייקטיביים. על אמת ברורה ובלתי ניתנת לערעור. את זו הוא מוצא בדמות הסבל בעולם שהוא מבחינתו קבוע שאינני יכול להתכחש לקיומו ולטעון שהוא פרי דמיון, הסכמה או הבניה חברתית. במילים אחרות, לא ניתן לערער עליו באמצעות טיעונים פוסטמודרניים קלאסיים. לא ארחיב על כך פה.

אם מעניין אותך להרחיב את הידע שלך בנושא, אתה יכול למצוא בקלות במדיות השונות את סם ואת הדיבייטים המרתקים שהוא ערך מול ג'ורדן פיטרסון.

נחזור לפיטרסון.


בזמנו "חרשתי" על פודקסטים רבים של פיטרסון בנסיעות - פסיכולוג קליני בעבר והוגה דעות סֶלֶבּ שממלא אולמות בהווה - עד שקולו היה לזרא ונמאס. אבל לאחרונה חזרתי אליו. כי אין עליו.

הוא פשוט עמוק, מעניין ונוגע בתהומות הנפש.

רציתי לחלוק איתך תובנה אחת פשוטה שקיבלתי ממנו היום. לא משהו מפיל לסתות, רק אמת צרופה.

בקליפת אגוז:

"המקומות בתוכך שאותם אתה הכי מפחד לפתוח ולהתבונן בהם, הם הם המקומות הנפשיים שיצמיחו ויקפיצו אותך הכי חזק אם תעיז לראות ולומר את האמת".

תימצתתי פה כמה עשרות דקות של שיחה. אז מן הסתם אני מעוות את דבריו. אבל זה הרעיון בגדול.

הרעיון הזה כל כך נכון. אני מוצא שהוא מהדהד חזק אצלי בחיי, וכך גם אצל מטופליי.

ככל שנעיז להסתכל לאמת בעיניים, עם כל הכאב שבדבר, כך נצליח לממש את שאיפותינו באופן פנטסטי.

ומאידך, ככל שאני מפנה את המבט הצידה, לא רוצה לראות, מעדיף לכסות, לצעף, לערפל, לעמעם. קרי, להתכחש, להדחיק, להשליך וכן על זו הדרך במנגנוני ההגנה שלנו - כך אני מחבל במו ידיי ביכולתי לנוע קדימה.

כמובן, זה קשה. יש סיבות טובות מאוד למה אני מגן על עצמי מלראות את מה שאינני רוצה לראות. כמטפל אני משתדל לכבד את המנגנונים של מטופליי ולא לנסות לשבור אותם, גם כשלעתים זה מפתה. יש דרך לעבוד עם ההגנות באופן אנושי וחומל.

אבל אנחנו לא בטיפול פה... אז אני מרשה לעצמי להציב את הדברים כך באופן חשוף.

ואולי זהו גם אחד מצדדי התשובה בימי התשובה בהם אנו עומדים כעת.

כלומר, שכדי לשוב בתשובה, להיטהר, אני צריך ראשית לכל להפסיק לרמות את עצמי שהכל בסדר, אם הכל לא בסדר.

יודע מה?


גם אם רק חלק קטן לא בסדר.

הרמייה העצמית היא המחסום העיקרי מיצירת שינוי כנה ועמוק בחיים שלי.

ומאידך, קבלת האמת - גם כשהיא כבדה מנשוא - ללא כחל ושרק, על כל השלכותיה, היא המקפצה הגדולה לזיכוך, התחדשות ושינוי.

להצלחתנו,

דניאל

0 views

©2020 by Daniel Fund. All Rights Reserved.