המשך: מה הדבר שהכי מפחיד גברים מלהיפתח רגשית
שבוע טוב גבר.
בשורות הבאות אני רוצה להסביר לך למה אם תמשיך לחסום את הרגשות שלך בבית ועם החברים - אתה והמשפחה שלך בצרות צרורות.
סיימתי את הפוסט הקודם בשאלה - מי אמר שאי אפשר גם וגם?
גם לחסום רגשות ולשמור על איפוק בעבודה אם זה מה שנדרש, וגם להיות מסוגל להתעדן, להיות נגיש ורגיש כשאתה מגיע הביתה.
הופה, שנייה. תוך כדי שאני מקליד את הפוסט אשתי מבקשת ממני להכניס את הכביסה למייבש. אז כדאי שאני איישם את מה שאני מסביר פה על היענות ונגישות, אחרת אני יוצא נעל... מיד חוזר!
חזרתי. איפה היינו?
אה, כן. במאמר מוסגר חשוב לי רק לציין, שאני לא כזה צדיק שכל הזמן נענה לאשתי ומקשיב ברוב קשב כשהיא מדברת. אבל לפי מחקרים מספיק 33% מהזמן להיענות לבן או בת הזוג כדי שהקשר יהיה במקום טוב. אז אם אפשר לטעות לכיוון יתר היענות במקום חוסר בהיענות - מה טוב. אני משתדל להיות במודעות הזו.
חזרה לענייננו.
אני מניח שיש לך בראש כמה שאלות וקושיות על הגם וגם הזה שהצגתי למעלה. לפני שאני מסביר לך לאיזה צרות אתה מכניס את עצמך אם לא תרכוש את המיומנות הזו בזמן הקרוב, בוא נתעכב רגע על זה שאלות אפשריות:
1. "אני שמרן. לגברים רבים אין מודל של גברים פתוחים רגשית בילדותם (כמו שכתבת בפוסט הקודם) כי זה באמת לא היה מקובל אף פעם שגברים צריכים להיות כך. נשים הם אלה שקשורות לרגש. אז עזוב אותי. אשתי מופקדת על זה, ואם יש לה בעיה שאני בונקר אז שתתמודד".
והתגובה: אתה בטוח שכך זה תמיד היה בימי קדם? מנין לך? אולי הגברים בארצנו נהיו בונקרים רק מאז המהפכה התעשייתית והמלחמות ובעיקר מאז השואה?
חוץ מזה, בספר שמואל מופיע על דוד המלך הכינוי "עַדִינוֹ העֶצְנִי", ודרשו על כך בתלמוד שהכוונה היא שבשעה שהיה דוד המלך לומד תורה היה מעדן את עצמו כתולעת ובשעה שהיה יוצא לקרב היה מקשה עצמו כעץ.
מעבר לכך אנו יודעים שדוד היה משורר רגיש ואף ניגן בכלי נגינה. ומאידך אנו יודעים שהוא היה גיבור מלומד במלחמות וקרבות עזים. אנחנו מדברים פה על אדם שחי לפני כ-3,000 שנה והיה מאבות האומה.
אז אל תגיד לי שזה רק עניין מודרני. נכון, התודעה של האדם המודרני שונה וכולי וכולי. אבל עד כמה? בקיצור, מספיק לעשות לעצמך הנחות.
2. "זה קשה מדיי. גם להיות מאופק וציני בעבודה, ופתאום כשאני מגיע הביתה להיות רך כזה ופתוח. תן להתמקד במה שאני יודע הכי טוב."
אתה רוצה לומר לי שיש לך רק מיומנות אחת בחיים? לא יכול ללמוד משהו חדש? בעבודה אתה לא צריך כל הזמן ללמוד? בינינו, זה תירוץ עלוב. מה, אתה לא מוכן להשקיע בשביל אשתך והילדים??
3. "אני חושש. אם אני אהיה יותר רגיש וזה, אולי האישיות שלי תשתנה? אולי אני כבר לא אתאים לתפקיד שלי? איך אוכל להמשיך להיות קשוח עם העובדים? אני לא רק אהיה רך אלא גם רכרוכי".
אל דאגה. זה הדבר האחרון שאני חושש ממנו. אפשר ללמוד להפריד בין העולמות. קשוח בעבודה ורך בבית. ואתה יודע מה? אם תתחיל לגלות קצת יותר אמפתיה לעובדים זה רק יהפוך אותך למעסיק טוב יותר. אני בטוח בזה. ובכל אופן, אם כבר, אני חושש יותר מההפך - שרק תלך ותקשיח את עצמך ותתאבן גם מול היקרים לך.
ועכשיו - בוא נדבר על המחיר שתשלם אם לא תלמד להיות גמיש, רגיש ונגיש.
אשתך תלמד שאין לה אוזן קשבת. היא תנסה בכל דרך לתפוס את תשומת לבך, גם בדרכים לא נעימות. בסוף היא תתייאש ותתרחק. המילה "גירושין" תתחיל לחלוף במחשבותיה.
הילדים שלך ילמדו שאין להם אבא מבין, הוא לא שם בשבילם, והם עלולים גם לפרש את זה כחוסר אהבה. כך ייווצר מרחק גם בינך לבינם.
וחברים? הם התרחקו מזמן. האישה והילדים יתנו לך הזדמנויות לתיקון כי הם אוהבים אותך ורוצים בקרבתך ואהבתך, וגם כי יש להם קשר מחייב איתך. ברית הנישואין וברית דם. לחברים אין לא את זה ולא את זה.
ואז תישאר בודד. בעבודה בטח תתקדם לטופ כי אתה אחד ש"לא רואה אף אחד ממטר". מנהלים ישמחו, קולגות יפרגנו ומאחורי הגב יקנאו. ותכלס, אתה תישאר לבד לבד לבד.
והבדידות, לפי כל המחקרים (פשוט תגגל "בדידות") - היא גורם התחלואה והתמותה העולה כמטאור בשמי החברה המערבית כיום.
וזה בוודאי לא מה שאתה רוצה. אז אם הפחדתי אותך אפילו טיפה, זה טוב.
מכאן תוכל רק להשתפר.
אתה שואל איך משתפרים? תמשיך לעקוב. ותקרא בעוד מקומות. ואולי גם תפנה לעזרה מקצועית אם צריך. בסוף זה יקרה.
לילה טוב יקירי,
דניאל